"אני לא יכולה איתך יותר!" הדלת נטרקת. את נשארת במסדרון. הלב דופק, והמילים שאמרת לפני רגע עדיין מהדהדות בבית. כשהכעס מתחיל לשקוע, מגיעה התחושה שכל כך הרבה אימהות מכירות: "אוף… שוב הרסתי." אם גם לך זה קרה, אני רוצה שתדעי משהו

"היא סוף סוף סידרה את המדיח." ואז ניגשתי אחריה… וסידרתי אותו מחדש. אני מודה. גם לי זה קרה. לא כי היא לא רצתה לעזור. לא כי היא לא השקיעה. פשוט כי היא לא סידרה אותו בדרך שאני רגילה אליה. מוכר? כשהבנות

"אוףףףף…" אחרי אנחת ייאוש ארוכה היא מסתכלת עלייך ואומרת, או יותר נכון צועקת: "את לא מבינה אותי!" אני לא מכירה כמעט אמא למתבגרת שלא שמעה את המשפט הזה וברוב הפעמים, אנחנו מגיבות מיד. מסבירות. מרגיעות. מייעצות. או מנסות לפתור. מתוך אהבה.

איך את מגיבה כשאת טועה?כשאת מתבלבלת בדרך, שוכחת משהו חשוב או מגיבה למתבגרת שלך באופן שלא התכוונת?האם את אומרת לעצמך "לא נורא, פעם הבאה אצליח", או שהקול הפנימי שלך ממהר לומר: "איך שוב עשיתי את זה?", "איזו סתומה אני…"? עכשיו תחשבי

מתוך רצון שהילדים של הדור הזה לא יגדלו עם חסכים וטראומות נכנס המושג "הילדות המאושרת". גם לפני חמישים שנה הורים רצו שלילד יהיה טוב ושהוא יהיה מאושר אך טובתו של הילד נתפסה באופן שונה מטובת הילד היום. אם הילד רצה משהו

"אני חייבת את החולצה הזאת, היא הכי מדהימה בעולם!" "זה היה הסרט הכי מושלם שראיתי!" "זאת הייתה הפעולה בצופים הכי הכי מהממת!" נדמה שהכול צריך להיות "הכי": הכי מדהים, הכי מטורף, הכי יוצא דופן, הכי מיוחד אחרת זה פשוט לא שווה.

אבל סידרתי…" "זה לא מסודר. תסדרי בבקשה את החדר" "מה לא מסודר פה? מה????" אם אתן פוגשות את עצמכן בשיחה מסוג כזה עם המתבגרת שלכן אתן לא לבד. חוסר הבנה, תסכול, פרשנות מוטעית של הסיטואציה ורגשות לא משהו מתורגמים למשפטים שאפשר

"די אמא.""מספיק.""עזבי אותי."לפעמים זה רק גלגול עיניים.לפעמים זו טריקת דלת.ולפעמים זו שתיקה שנמשכת שעות.ואנחנו, ההורים, נשארים עם השאלה:מה קרה לילדה שפעם סיפרה לי הכול?האמת היא שלא מעט מתבגרים באמת מתרחקים מההורים שלהם.אבל זה לא אומר שהם לא צריכים אותנו.להפך. בגיל ההתבגרות

חברות…אין כמעט ילדה בת 12 שהנושא הזה לא מעסיק אותה.מי החברה הכי טובה שלי?למי אני שייכת?איך יודעים אם חברה היא באמת חברה טובה?ומה עושים כשחברות כבר לא עושה לי טוב?אלה שאלות שאני פוגשת שוב ושוב בסדנאות עם בנות מצווה.בגיל ההתבגרות העולם

"מה הכי חשוב לך בחברה טובה?" שאלתי את אחת הבנות בסדנה. היא לא היססה לרגע. "שהיא תדע לשמור סוד." אחרי רגע של מחשבה היא הוסיפה: "אם הייתי רוצה שגם הן ידעו, הייתי מספרת להן בעצמי." חייכתי. כי במשפט אחד היא הצליחה