אפתח בתרגיל נחמד: זרקו לחלל האוויר את כל המילים שעולות לכן בהתייחס לצמד המילים "בת מצווה". כמה פעמים עלתה המילה אבא?
לרוב את המילים שעולות אפשר לייחס לארבע קטגוריות עיקריות.
הראשונה עוסקת ברגשות כגון שמחה, אושר, התרגשות, בלבול ולעיתים גם כעס ואכזבה. השנייה, שמה את הדגש על סוג טקס המעבר והפקתו: מסיבה במועדון, אירוע באולם עם המשפחה, מסיבת בריכה, טיול בחו"ל ועוד. הקטגוריה השלישית מתייחסת לאנשים: השוואה לבת המצווה של האחות הגדולה, אירוע לבד או עם חברות, התייחסות לעצמי של המתבגרת ועוד והקטגוריה האחרונה עוסקת בחומר: המתנות שבת המצווה מקווה לקבל, שינוי עיצוב החדר כחלק מתהליך התבגרות וכיוצא בזה.
המילה אבא כמעט ולא מוזכרת. פה ושם בהקשרים שונים אך לא כדמות המובנת מאליה בציון טקס המעבר מילדות לבגרות. נשאלת השאלה מדוע האבות נדחקו לדמות צדדית בתהליך חשוב ומשמעותי זה?
קיימת דיכוטומיה, כמעט אוטומטית, בחלוקת התפקידים בתוך המשפחה לציון המעבר מילדות לבגרות. הבנים, אשר עולים לתורה, חווים את התהליך עם דמות גברית המלמדת אותם את התהליך וביצועו ובאופן טבעי הדמות הגברית במשפחה, קרי האבא, הוא חלק אינטגרלי מהתהליך. הטקס בנוי כטקס גברי וחלקו של האב מוגדר וידוע מראש. בת מצווה זה כבר סיפור אחר. מאחר ולא מדובר בטקס קבוע, מוכתב מראש וידוע שנים רבות, את תסריט ציון בת המצווה צריך היה לכתוב ובתהליך הכתיבה תפקיד האב נדחק לשוליים.
למען האמת אין כל סיבה שהאבות לא יהיו חלק אינטגראלי, פעיל ושותף בשנת בת המצווה. אימהות, בנות ואבות מבקשים את מקומו של האב במטרה לייצר יחידה הומוגנית בעלת חוויות משותפות בשנה משמעותית בה מציינת המתבגרת את המעבר שלה מילדות לבגרות.
סדנאות לאבות ובנות מצווה מהוות הזדמנות אמיתית ליצירת חוויה משותפת בגיל מורכב ומאתגר. הן מאפשרות לאב ולביתו לחוות את מערכת היחסים הייחודיות להם, את מאפייני הקשר ולהרגיש חלק מיחידה מאוחדת בשנת בת המצווה. באמצעות פעילות חווייתית ומהנה חווים האבות והבנות היפוך תפקידים, את חשיבות התקשורת המילולית והבלתי מילולית, כיצד יוצרים שיתוף פעולה, חלוקת תפקידים ברורה והובלה.