בלוג

"אבל רק אמרתי לה מה אני חושבת…"
"אמא, אבל רק אמרתי לה מה אני חושבת." זה משפט שאני שומעת לא מעט. לפעמים הוא נאמר מתוך תסכול, ולפעמים מתוך בלבול אמיתי. הרי אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להיות כנים, אז למה דווקא הכנות היא זו שיצרה את המריבה? כשאני

פורצת דרך… בגיל 12?
כשאנחנו שומעות את המילים "פורצת דרך", רובנו חושבות על נשים שעשו דברים יוצאי דופן. נשים שזכו במדליה אולימפית, קיבלו פרס נובל, הובילו מהפכה או שינו את המציאות בדרך כזו או אחרת. אנחנו מספרות עליהן לבנות שלנו מתוך רצון לעורר השראה. יש

אם בת מצווה הפכה לבת מצווש מדוע טקס בר המצווה לא הפך לבר מצווש?
כשחושבים על בר מצווה, לרוב האנשים יש תמונה די ברורה בראש. גם אם כל משפחה בוחרת לציין אותה בדרך אחרת, קיימת מסגרת שמלווה את הרגע הזה כבר דורות. יש מי שבוחר לעלות לתורה, יש מי שמניח תפילין, יש מי שמגיע לכותל

"אני לא הייתי כזאת בגילה"
"אני בחיים לא הייתי כזאת בגילה." זה משפט ששמעתי לא פעם מאימהות. לפעמים הוא נאמר מתוך דאגה. לפעמים מתוך תסכול. ולפעמים פשוט מתוך פליאה. כהורים, אנחנו לא מגיעים אל הילדים שלנו בידיים ריקות. אנחנו מביאים איתנו את הסיפור שלנו. את הילדות

"עזבי, אני אעשה"
"עזבי, אני אעשה." אני אומרת את המשפט הזה לא מעט. לפעמים כי אני ממהרת, לפעמים כי באמת יהיה הרבה יותר מהר אם אני אעשה ולפעמים פשוט כי אני רוצה לעזור. החיים עמוסים. יש עבודה, יש כביסות, יש ארוחת ערב, יש עוד

איך מתכננים את בת מצווה בלי לריב בדרך?
לפעמים זה המשפט שמסמן את תחילת תכנון בת המצווה או לפחות את תחילתם של חילוקי הדעות. כי פתאום מתברר שלבת שלך ולך יש תמונות שונות לגמרי של השנה הזאת. היא כבר יודעת איך הייתה רוצה לחגוג. ואת? את בכלל דמיינת משהו

"זה היום הכי גרוע בחיים שלי"
"זה היום הכי גרוע בחיים שלי." אם יש לכם מתבגרת בבית, יש סיכוי טוב ששמעתם את המשפט הזה או אחד דומה לו: "נמאס לי." "שום דבר לא הולך." "כולם נגדי." כשאנחנו שומעות את המשפטים האלה, לא תמיד קל לדעת איך להגיב:

מה היא לוקחת איתה לחטיבה?
המעבר לחטיבת הביניים הוא אחד מרגעי המעבר המשמעותיים בחייהן של בנות כיתה ו'. לכאורה, מדובר במעבר מבית ספר אחד לאחר. בפועל, בתקופה קצרה אחת משתנים הרבה מאוד דברים. יש התרגשות. יש ציפייה. יש סקרנות. יש גם חששות. וככל שאני מלווה אימהות

גם לאבא יש שנת בת מצווה
אנחנו מדברות הרבה על כך שבת המצווה היא לא רק אירוע. היא שנה. שנה של התבגרות. של שיחות. של היכרות. של חוויות משותפות. ואם זו באמת שנה… ואם זו באמת הזדמנות… למה שהיא תהיה רק של אמא ובת? איפה אבא בתוך

כשהמציאות משנה את החלום
"בת מצווה יש רק פעם אחת." כך אמרה לי לפני כמה שנים ילדה שבת המצווה שלה לא נראתה כפי שחלמה. היא תכננה. היא חיכתה. היא ספרה את הימים. ואז המציאות שינתה את כל התוכניות. בשנים האחרונות לא מעט משפחות נאלצו לגלות

"אבל רק אמרתי לה מה אני חושבת…"
"אמא, אבל רק אמרתי לה מה אני חושבת." זה משפט שאני שומעת לא מעט. לפעמים הוא נאמר מתוך תסכול, ולפעמים מתוך בלבול אמיתי. הרי אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להיות כנים, אז למה דווקא הכנות היא זו שיצרה את המריבה? כשאני

פורצת דרך… בגיל 12?
כשאנחנו שומעות את המילים "פורצת דרך", רובנו חושבות על נשים שעשו דברים יוצאי דופן. נשים שזכו במדליה אולימפית, קיבלו פרס נובל, הובילו מהפכה או שינו את המציאות בדרך כזו או אחרת. אנחנו מספרות עליהן לבנות שלנו מתוך רצון לעורר השראה. יש

אם בת מצווה הפכה לבת מצווש מדוע טקס בר המצווה לא הפך לבר מצווש?
כשחושבים על בר מצווה, לרוב האנשים יש תמונה די ברורה בראש. גם אם כל משפחה בוחרת לציין אותה בדרך אחרת, קיימת מסגרת שמלווה את הרגע הזה כבר דורות. יש מי שבוחר לעלות לתורה, יש מי שמניח תפילין, יש מי שמגיע לכותל

"אני לא הייתי כזאת בגילה"
"אני בחיים לא הייתי כזאת בגילה." זה משפט ששמעתי לא פעם מאימהות. לפעמים הוא נאמר מתוך דאגה. לפעמים מתוך תסכול. ולפעמים פשוט מתוך פליאה. כהורים, אנחנו לא מגיעים אל הילדים שלנו בידיים ריקות. אנחנו מביאים איתנו את הסיפור שלנו. את הילדות

"עזבי, אני אעשה"
"עזבי, אני אעשה." אני אומרת את המשפט הזה לא מעט. לפעמים כי אני ממהרת, לפעמים כי באמת יהיה הרבה יותר מהר אם אני אעשה ולפעמים פשוט כי אני רוצה לעזור. החיים עמוסים. יש עבודה, יש כביסות, יש ארוחת ערב, יש עוד

איך מתכננים את בת מצווה בלי לריב בדרך?
לפעמים זה המשפט שמסמן את תחילת תכנון בת המצווה או לפחות את תחילתם של חילוקי הדעות. כי פתאום מתברר שלבת שלך ולך יש תמונות שונות לגמרי של השנה הזאת. היא כבר יודעת איך הייתה רוצה לחגוג. ואת? את בכלל דמיינת משהו

"זה היום הכי גרוע בחיים שלי"
"זה היום הכי גרוע בחיים שלי." אם יש לכם מתבגרת בבית, יש סיכוי טוב ששמעתם את המשפט הזה או אחד דומה לו: "נמאס לי." "שום דבר לא הולך." "כולם נגדי." כשאנחנו שומעות את המשפטים האלה, לא תמיד קל לדעת איך להגיב:

מה היא לוקחת איתה לחטיבה?
המעבר לחטיבת הביניים הוא אחד מרגעי המעבר המשמעותיים בחייהן של בנות כיתה ו'. לכאורה, מדובר במעבר מבית ספר אחד לאחר. בפועל, בתקופה קצרה אחת משתנים הרבה מאוד דברים. יש התרגשות. יש ציפייה. יש סקרנות. יש גם חששות. וככל שאני מלווה אימהות

גם לאבא יש שנת בת מצווה
אנחנו מדברות הרבה על כך שבת המצווה היא לא רק אירוע. היא שנה. שנה של התבגרות. של שיחות. של היכרות. של חוויות משותפות. ואם זו באמת שנה… ואם זו באמת הזדמנות… למה שהיא תהיה רק של אמא ובת? איפה אבא בתוך

כשהמציאות משנה את החלום
"בת מצווה יש רק פעם אחת." כך אמרה לי לפני כמה שנים ילדה שבת המצווה שלה לא נראתה כפי שחלמה. היא תכננה. היא חיכתה. היא ספרה את הימים. ואז המציאות שינתה את כל התוכניות. בשנים האחרונות לא מעט משפחות נאלצו לגלות