"אני לא יכולה איתך יותר!" הדלת נטרקת. את נשארת במסדרון. הלב דופק, והמילים שאמרת לפני רגע עדיין מהדהדות בבית. כשהכעס מתחיל לשקוע, מגיעה התחושה שכל כך הרבה אימהות מכירות: "אוף… שוב הרסתי." אם גם לך זה קרה, אני רוצה שתדעי משהו

"היא סוף סוף סידרה את המדיח." ואז ניגשתי אחריה… וסידרתי אותו מחדש. אני מודה. גם לי זה קרה. לא כי היא לא רצתה לעזור. לא כי היא לא השקיעה. פשוט כי היא לא סידרה אותו בדרך שאני רגילה אליה. מוכר? כשהבנות

"אוףףףף…" אחרי אנחת ייאוש ארוכה היא מסתכלת עלייך ואומרת, או יותר נכון צועקת: "את לא מבינה אותי!" אני לא מכירה כמעט אמא למתבגרת שלא שמעה את המשפט הזה וברוב הפעמים, אנחנו מגיבות מיד. מסבירות. מרגיעות. מייעצות. או מנסות לפתור. מתוך אהבה.

איך את מגיבה כשאת טועה?כשאת מתבלבלת בדרך, שוכחת משהו חשוב או מגיבה למתבגרת שלך באופן שלא התכוונת?האם את אומרת לעצמך "לא נורא, פעם הבאה אצליח", או שהקול הפנימי שלך ממהר לומר: "איך שוב עשיתי את זה?", "איזו סתומה אני…"? עכשיו תחשבי

"אני רק רוצה שיהיה לה טוב." אני שומעת את המשפט הזה כמעט בכל סדנה. האמת? גם אני רוצה את זה. אני רוצה שהבת שלי תהיה שמחה. שיהיו לה חברות טובות. שתצליח בלימודים. שלא תיפגע, שלא תתאכזב ושלא תצטרך להתמודד עם כאב.

"אני חייבת את החולצה הזאת, היא הכי מדהימה בעולם!" "זה היה הסרט הכי מושלם שראיתי!" "זאת הייתה הפעולה הכי מהממת בצופים!" נדמה שהיום הכול חייב להיות "הכי". הכי יפה, הכי מיוחד, הכי מטורף, הכי מושלם. לפעמים נדמה שאם משהו הוא רק

"אבל סידרתי…" "זה לא מסודר. תסדרי בבקשה את החדר." "מה לא מסודר פה? מה????" אם מצאת את עצמך בשיחה כזאת עם המתבגרת שלך, את ממש לא לבד. לא מעט מהוויכוחים בבית מתחילים בכלל מחוסר הבנה. לא כי אחת מכן לא רוצה

"די אמא." "מספיק." "עזבי אותי." לפעמים זו טריקת דלת. לפעמים גלגול עיניים. ולפעמים זו שתיקה שנמשכת שעות. ואנחנו נשארות עם אותה שאלה שמכאיבה כמעט לכל אמא: מה קרה לילדה שפעם סיפרה לי הכול? האמת היא שבגיל ההתבגרות הילדים שלנו באמת מתרחקים

חברות. אין כמעט ילדה בת 12 שהנושא הזה לא מעסיק אותה. מי החברה הכי טובה שלי? למי אני שייכת? איך יודעים אם חברה היא באמת חברה טובה? ומה עושים כשחברות כבר לא עושה לי טוב? אלה שאלות שאני פוגשת שוב ושוב

"מה הכי חשוב לך בחברה טובה?" שאלתי את אחת הבנות בסדנה. היא לא היססה לרגע. "שהיא תדע לשמור סוד." אחרי רגע של מחשבה היא הוסיפה: "אם הייתי רוצה שגם הן ידעו, הייתי מספרת להן בעצמי." חייכתי. כי במשפט אחד היא הצליחה