כאשר בני הבכור הגיע לגיל 13 היה לכולנו ברור כיצד נציין את טקס בר המצווה הרי הפורמט קיים: הדורות הקודמים ציינו את ההגעה למצוות באותו האופן כמו הדורות הקודמים להם וכך גם אנחנו. חשבתי שגם אחי עלה לתורה, כמו אבי וכמו

עם כל ילד שאנו מביאים לעולם אנו מביאים למעשה שניים – הילד שנולד והילד שחלמנו שייוולד. החלום אודות הילד שלנו אינו כללי או אמורפי אלא מדובר בחלום מפורט המכיל פרטי פרטים אודות הווה ועתיד. הוא מכיל התייחסות למראה חיצוני – כיצד

וידוי קטן: אני אוהבת לעשות את הדברים בעצמי. אני לא אוהבת לבקש עזרה ולא להאציל סמכויות. בקצב שלי, בזמן שלי, שלא יגידו לי "רגע", "שנייה" ואפילו לא "רגע". במגרש העסקי שלי זו זכותי אך במגרש המשפחתי שלי אין לי את הפריבילגיה

חלק א' – "אבל זה מה שאני רוצה! זה הבת מצווה שלי!" גיל 12 הוא נקודת ציון משמעותית עבור בנות המצווה. גיל המציין את המעבר מילדות לבגרות המלווה בטקס מעבר, כפי שמקובל בתרבויות שונות בעולם. אני מניחה שעל שני המשפטים הנ"ל

חלק ב' – תכנון וביצוע חלקו הראשון של הפוסט דן בשונות הגדרת בת המצווה. הבנו שיש שונות, הכלנו אותה וכיבדנו אותה אך בסופו של דבר צריך לקחת החלטה משותפת בדבר אירוע בת המצווה. ישנם מקרים בהם הבת יודעת להגדיר את רצונה

"זה היום הכי גרוע בחיים שלי" היא אמרה לי "אוףףףףףף" המשיכה והוציאה הרבה מאוד אוויר מהריאות (מי ידע שיש שם כל כך הרבה). אחותי עולה לי על העצבים, כנראה שבת מצווה כבר לא תהיה לי, די נמאס לי …. מוכר לכם

פרידות הן חלק מחיינו. את חלקן אנחנו יוזמים וחלקן נכפות עלינו. חלקן מצערות אותנו ומייצרות געגועים וחלקן משחררות אותנו ועושות לנו טוב.  בעוד מספר שבועות ייפרדו בנות כיתה ו' מבית הספר היסודי ויעברו לחטיבת הביניים. לכאורה, בסך הכל מעבר מבית לבית

אפתח בתרגיל נחמד: זרקו לחלל האוויר את כל המילים שעולות לכן בהתייחס לצמד המילים "בת מצווה". כאשר עשיתי את הניסוי הזה עם בנות מצווה, ממקומות שונים בארץ ולאורך שנים, המילים שנזרקו לאוויר חזרו על עצמן בוורסיות שונות ונכנסו לארבע קטגוריות עיקריות.

"חלמתי, תכננתי, התפשרתי. כעסתי, הבנתי, הסברתי, שמחתי, קניתי, עיצבתי, בחרתי ו… חיכיתי. חיכיתי שהרגע הזה יגיע, שאני אחגוג את בת המצווה שלי כי הרי את יודעת. בת מצווה יש פעם בחיים. מצאתי לי מתי להיות בת 12." כך אמרה לי השבוע

שנת 2020. ידע אינו שייך רק לקבוצה מסוימת: מבוגרת, חכמה או יודעת כל אלא הידע הוא שיתופי, נגיש וזמין לכל. הילדים של היום נולדו לעולם בו ידוע להם שהכל ידוע וכל מה שצריך לעשות הוא לכתוב בגוגל או בעצם עדיף ביוטיוב