פרידות הן חלק מחיינו. את חלקן אנחנו יוזמים וחלקן נכפות עלינו. חלקן מצערות אותנו ומייצרות געגועים וחלקן משחררות אותנו ועושות לנו טוב. 

בעוד מספר שבועות ייפרדו בנות כיתה ו' מבית הספר היסודי ויעברו לחטיבת הביניים. לכאורה, בסך הכל מעבר מבית לבית ספר, אך למעשה המעבר כרוך בפרידות מסוגים שונים, מתהליכים שונים וציון סיומה של תקופה והתחלתו של שלב חדש בחייהן.

הבנות ייפרדו מבית הספר היסודי עם כל המשתמע מכך: פרידה מתמהיל ילדי הכיתה, צוות המורים וההנהלה, המבנה הפיזי, השגרה, חוקי ונוהלי בית הספר, סמלי בית הספר ועוד. הפרידה מלווה בקיומו של טקס מעבר הבנוי משלושה שלבים. הראשון, הוא ניתוק מהמצב הקיים כלומר עם סיום שנת הלימודים הבנות לא יהיו שייכות יותר לבית הספר היסודי, השלב השני יתרחש במהלך החופש הגדול והוא שלב הביניים. הבנות כבר לא שייכות לבית הספר היסודי ועדיין לא שייכות לחטיבת הביניים. זהו שלב חוסר שייכות זמני המאפשר פרידה מהמוכר וציפייה לבאות. השלב השלישי והאחרון מתחיל עם הכניסה לחטיבת הביניים והתאקלמות במציאות החדשה.

אך לא רק פרידה מבית הספר היסודי באה לידי ביטוי עם תם השנה אלא הפרידה משנת בת המצווה כולה. ההתרגשות לנוכחותה של שנה זו, הציפייה, התכנונים וההכנות. המרכזיות שמקנה השנה לחוגגת המצווה, ההתרגשות מציון גיל 12 בקרב החברות והגיבוש הכיתתי סביב בת המצווה מסתיים כמעט כולו עם המעבר לחטיבה.

פרידה נוספת באה לידי ביטוי עם סיומה של שנת הלימודים – פרידה מהחוויה בסדנאות של "שתינו". החוויה המשותפת עם אמא (ורק עם אמא בלי שאר האחים ברקע), יצירת השפה המשותפת, היכרות אחרת, ביטוי עצמי, תכנים מעניינים וכיף גדול עוטפים את השנה הזאת ומכניסים לתוכה תוכן, ערך ומשמעות. אך הפרידה היא לא רק מהחוויה עצמה אלא מהדינמיקה הנוצרת בין חברות הקבוצה והקשר שנוצר איתי, עם המנחה. ועם יד על הלב, גם לי זה לגמרי לא פשוט. 

כל קבוצה היא ייחודית, שונה ובעלת מאפיינים שהם רק שלה ולכן הפרידה שלי מכל קבוצה היא אחרת אבל פשוטה היא לא. אני מתגעגעת לבנות ולאימהות, לדינמיקה המאפיינת כל קבוצה, לגילויים ולעניין הנגלים על פני המשתתפות, לסקרנות ולהנאת האימהות להקשיב לבנות ולגלות צבעים חדשים בהן. אני נפרדת, משאירה מקום בלב לכל הקבוצות שבחרו להכניס אותי לשנת המצווה שלהן לאורך כל השנים ויוצאת להיכרות עם קבוצות חדשות. יש מקום לכולם.

.