"אני לא מאמינה שהגענו לשנת בת המצווה שלך."

אני עדיין זוכרת את הרגע שאמרתי את זה לאראל, הבת שלי.

היא חייכה, ואני הסתכלתי עליה ופתאום ראיתי אותה קצת אחרת.

לא עוד ילדה קטנה, אלא ילדה שעומדת בפתחו של גיל ההתבגרות.

ידעתי שהשנים הקרובות יביאו איתן יותר עצמאות, יותר חברות, יותר עולמות משלה, וגם ישנו, כמו שקורה כמעט בכל בית, את מערכת היחסים בינינו.

המחשבה הזאת החזירה אותי לשנת בת המצווה שלי.

אני זוכרת אותה היטב. אבל כשאני חושבת עליה היום, הזיכרון המרכזי שעולה לי הוא המסיבה. אני לא זוכרת שעסקנו במשמעות של המעבר מילדות לנערות, בשאלות שהעסיקו אותי או במערכת היחסים המשתנה ביני לבין אמא שלי. כך פשוט נראו אז רוב שנות בת המצווה.

כשהסתכלתי שוב על אראל, היה לי ברור שאני רוצה עבורה משהו נוסף.

לא במקום המסיבה.

לא במקום השמלה.

לא במקום התמונות.

לצידן.

רציתי שבת המצווה שלה לא תסתכם רק באירוע. רציתי שגם השנה שסביבה תהיה משמעותית עבור שתינו.

שיהיה בה מקום לשאלות.

לשיחות.

לצחוק.

לחוויות משותפות.

ולכל מה שמביאה איתה התקופה המיוחדת הזאת.

באותם ימים עוד לא ידעתי איך זה ייראה. רק ידעתי מה אני מחפשת, וכך התחיל החיפוש.

הייתי בטוחה שאמצא מקום שמוקדש בדיוק לשנת בת המצווה. מקום שמבין את גיל ההתבגרות, מכיר את השאלות שמעסיקות אימהות ובנות ומתמחה במערכת היחסים שנמצאת בדיוק בנקודת השינוי הזאת.

חיפשתי באינטרנט, שאלתי חברות, מצאתי הרבה נשים מקצועיות ומוכשרות שהציעו פעילויות נפלאות לאימהות ולבנות. אבל בכל פעם סיימתי את החיפוש עם אותה תחושה.

זה עדיין לא זה. לא חיפשתי עוד פעילות, וגם לא רק זמן איכות. חיפשתי חווית התבגרות משותפת שתאפשר לאמא ולבת לעבור יחד את שנת בת המצווה.

מרחב שבו לא רק יושבים ומדברים, אלא גם חווים, שואלים, צוחקים, מתבוננים ופוגשים אימהות ובנות נוספות שנמצאות בדיוק באותו שלב, ויוצרים שפה משותפת שממשיכה ללוות את מערכת היחסים גם הרבה אחרי שהמפגש מסתיים.

מקום כזה לא מצאתי אז החלטתי לבנות אותו.

בהתחלה בשביל אראל ובשבילי אחר כך גיליתי שיש עוד הרבה אימהות שמחפשות בדיוק את אותו הדבר.

היום אראל כבר בת 25.

כשאנחנו נזכרות בשנת בת המצווה שלה, אנחנו כמובן זוכרות גם את המסיבה, אבל אנחנו זוכרות בעיקר את הדרך. את השיחות, את החוויות, את הרגעים שבהם הצלחנו לראות את העולם גם דרך העיניים של השנייה, ואת השפה המשותפת שנוצרה בינינו ומלווה אותנו עד היום.

מתוך החיפוש הזה נולדה "שתינו".