כשאנחנו שומעות את המילים "פורצת דרך", רובנו חושבות על נשים שעשו דברים יוצאי דופן. נשים שזכו במדליה אולימפית, קיבלו פרס נובל, הובילו מהפכה או שינו את המציאות בדרך כזו או אחרת.

אנחנו מספרות עליהן לבנות שלנו מתוך רצון לעורר השראה. יש בנות שהסיפורים האלה יעניקו להן תחושת מסוגלות. אבל יש גם בנות שעלולות להרגיש שהנשים האלה שייכות לליגה אחרת. במקום לחשוב "גם אני יכולה", הן עלולות לחשוב: "היא מיוחדת. אני לא כזאת."

וכשהתחושה הזאת מופיעה, קשה לראות שגם אני יכולה להיות פורצת דרך.

אני חושבת שזו בדיוק הסיבה שחשוב להרחיב את ההגדרה.

פורצת דרך היא לא רק אישה שכולם מכירים.

פורצת דרך היא הילדה שמרימה יד בפעם הראשונה למרות שהיא חוששת לטעות, היא המתבגרת שבוחרת להביע את דעתה גם כשהיא שונה משל החברות, היא הנערה שמנסה שוב אחרי שלא הצליחה, זו שמתגברת על פחד, או זו שמעזה לעשות משהו שאתמול עוד לא האמינה שהיא מסוגלת לעשות.

אלה אולי לא רגעים שיזכו למחיאות כפיים, אבל אלה הרגעים שבהם היא פורצת את הגבולות של עצמה.

אני חושבת שאחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולות לתת לבנות שלנו היא לעזור להן לזהות את הרגעים האלה. לעצור לרגע ולהגיד: "שמת לב מה עשית עכשיו? לפני שבוע לא העזת לעשות את זה."

כי פריצת דרך היא לא רק להגיע ליעד.

לפעמים פריצת הדרך היא עצם ההחלטה לצאת לדרך.

היא הניסיון הראשון, גם אם הוא לא הצליח. היא האומץ לפעול גם כשאין ודאות. היא הנכונות לנסות שוב אחרי שנכשלתי. היא הבחירה לא לוותר, גם כשהדרך ארוכה מהצפוי.

כשאנחנו מתחילות להסתכל כך על פריצות דרך, גם הבנות שלנו מתחילות להסתכל כך על עצמן. הן מבינות שהערך שלהן לא נמדד בתוצאה, אלא בדרך שעשו כדי להגיע אליה.

כי להיות פורצת דרך זו לא שאלה של הישגים.

להיות פורצת דרך זו היכולת, בכל פעם מחדש, לפרוץ את הגבולות של עצמך.