שתינו פורצות דרך

פורצת דרך בת 12… נו באמת…

מהו השם הראשון שקופץ לכן בראש כשאתן שומעות את המילים "פורצות דרך"?

אני מניחה שחשבתן על נשים אשר זכו להכרה כפורצות דרך באמצעות מדליה אולימפית, הדלקת משואה, זכייה בפרס נובל ועוד. נשים אשר יצרו מהפיכות, שינויים תפיסתיים, המציאו, חשבו, יזמו ופעלו. נשים אשר שברו תקרות, התנגדו, סרבו לשתף פעולה והשמיעו את קולן של אחרות באומץ ועז ו… כולם או כמעט כולם שמעו עליהן. אין ספק שאתן צודקות אך נשאלת השאלה האם רק הן פורצות דרך ואיך אנו תופסות את עצמנו בהשוואה אליהן?

בסדנת "פורצות דרך" המשתתפות מסתכלות בהשתאות ובמידה מסוימת של הערצה על פורצות דרך מוכרות אך גם בריחוק. "מה הקשר ביני ובינה" הן שואלות את עצמן. אז אני יכולה לזכור את הסיפור של פורצת הדרך, להעריץ אותה על אומץ ליבה, ללמוד ממנה משהו אך מה הקשר ביני ובינה?
בהדרגה, בעניין ובהנאה הסדנה טווה חוט המקשר בין הבנות, האימהות והפורצות הרשמיות שבסופו של דבר מוביל את כולן להכרה שהן פורצות דרך. בדרך שלהן, בקצב שלהן, בהתאם לחיים שלהן.

אנו לא זקוקות לפרס, מדליה או תעודה כדי להיות כאלה, אנו זקוקות לתפיסה עצמית, אמונה, מחשבה חופשית ויישום הרצונות והמטרות הלכה למעשה מאחר וכל אחת מאיתנו היא פורצת בדרך שלה.

דילוג לתוכן