"אוףףףףףף" אז אחרי שהיא רוקנה את כל מלאי האוויר שהיה לה בריאות היא נושמת חזרה ואומרת, שלא נאמר צועקת, "את לא מבינה אותי!!!"
אם יש משהו שכל מתבגרת רוצה להרגיש זה שמבינים אותה.
לא שמייעצים לה, לא ששופטים אותה, שמבינים אותה.
היא לא צריכה שתסכימי עם כל מה שהיא אומרת,
היא לא צריכה שתוותרי על גבולות או על ערכים,
היא צריכה אותך אמפתית, שתצליחי לרגע אחד לראות את העולם דרך העיניים שלה.

לכל אחת מאיתנו עולם פנימי משלה ולפעמים אנחנו מרגישות כאילו גם האחרות שותפות לעולם הזה אבל הן לא. ההבדלים בנינו הן מקור לבעיות בכל מרחבי החיים, גם במרחב המשפחתי, גם בתקשורת עם הילדים. הפתרון לבעיה נעוץ, בין השאר, באמפתיה, ביכולת לראות דרך עיני האחרת, להקשיב דרך אוזניי האחרת ולהרגיש דרך ליבה של האחרת.

בעומס החיים, עם שאר הילדים, עבודה, מטלות ושאר צרות ומשימות זה לא תמיד פשוט אבל ברור שאפשרי:
– הקשיבי בלי לקטוע: היא מספרת, מקטרת, מאשימה ורוטנת… ואת מקשיבה. בלי להגניב מבט לסלולרי, בלי להכניס בגדים למכונה, מקשיבה עם פניות וכוונה.
– החזירי לה בחזרה ובמילים שלך את מה ששמעת.
– תני מקום לרגשות שלה.
– עשי מעשה שיפחית את המצוקה שהיא חווה או מעשה שנובע מתוך הזדהות איתה
וזכרי… את זאת את והיא זאת היא. אתן שתי ישויות שונות ונפרדות אשר מפרשות סיטואציות באופן אחר, מרגישות אחרת ומגיבות אחרת. אל תחפשי ישר "לפתור לה את הבעיה" אלא חפשי את הדרך לגלוש לתוך נעליה, להיות שם במקום שלה (שלה ולא שלך) ולסייע בהתאם למה שהיא צריכה.