חברות.

אין כמעט ילדה בת 12 שהנושא הזה לא מעסיק אותה.

מי החברה הכי טובה שלי?

למי אני שייכת?

איך יודעים אם חברה היא באמת חברה טובה?

ומה עושים כשחברות כבר לא עושה לי טוב?

אלה שאלות שאני פוגשת שוב ושוב בסדנאות עם בנות מצווה.

בגיל ההתבגרות העולם החברתי תופס מקום משמעותי יותר. דרך החברויות הבנות שלנו לא רק יוצרות קשרים, הן גם מתחילות לגלות מי הן. הן בודקות את עצמן, מחפשות את המקום שלהן ומנסות להבין איפה הן יכולות להרגיש שייכות מבלי לוותר על עצמן.

כשאני שואלת בסדנאות מהי חברה טובה, אני מקבלת תשובות שונות. אחת מדברת על הקשבה, אחרת על כנות, מישהי בוחרת באמון ואחרת בפירגון. אבל למרות שכל אחת מגדירה חברות קצת אחרת, כמעט תמיד אנחנו מגיעות לאותה מסקנה.

חברות טובה מאפשרת לי להישאר אני.

היא לא מבקשת ממני להשתנות כדי להשתייך. היא מאפשרת לי לשמור על הצבע הייחודי שלי, ובו בזמן ליהנות מהצבעים שהחברות שלי מביאות איתן.

אבל חשוב לא פחות לדבר גם על הצד השני.

לא כל חברות היא חברות טובה.

יש חברויות שמחזקות אותנו, ויש כאלה שמקטינות אותנו. יש חברויות שמעניקות ביטחון, ויש כאלה שגורמות לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובות. היכולת לזהות את ההבדל היא מיומנות חשובה לא פחות מהיכולת ליצור חברויות חדשות.

גם ההחלטה להתרחק מחברות שלא עושה לי טוב היא לא פשוטה. לפעמים היא מלווה בפחד, בעצב או בתחושת בדידות. אבל לא פעם, דווקא אחריה נוצר מקום לקשרים חדשים, בריאים ומיטיבים יותר.

כאימהות, אנחנו לא יכולות לבחור עבור הבנות שלנו את החברות שלהן.

אבל אנחנו כן יכולות ללמד אותן לעצור ולשאול את עצמן כמה שאלות פשוטות:

איך אני מרגישה ליד החברה הזאת?

האם אני יכולה להיות אני לידה?

האם היא מאפשרת לי לצמוח, או גורמת לי להקטין את עצמי?

כי בסופו של דבר, חברות טובה היא לא זו שדורשת ממני להיות כמו כולן.

חברות טובה היא זו שמאפשרת לי להיות בדיוק מי שאני.