חברות…
אין כמעט ילדה בת 12 שהנושא הזה לא מעסיק אותה.
מי החברה הכי טובה שלי?
למי אני שייכת?
איך יודעים אם חברה היא באמת חברה טובה?
ומה עושים כשחברות כבר לא עושה לי טוב?
אלה שאלות שאני פוגשת שוב ושוב בסדנאות עם בנות מצווה.
בגיל ההתבגרות העולם החברתי מקבל מקום משמעותי יותר. דרך החברות הבנות שלנו לא רק יוצרות קשרים, הן גם מתחילות לגלות מי הן.
בכל קבוצה עולות תשובות שונות לשאלה מהי חברה טובה. יש מי שמדברת על הקשבה, אחרת בוחרת בכנות, יש מי שמדגישה אמון או פירגון.
אבל למרות שהתשובות שונות, כמעט תמיד אנחנו מגיעות לאותה תובנה:
חברות טובה מאפשרת לי להישאר אני.
היא לא מבקשת ממני להשתנות כדי להשתייך.
היא מאפשרת לי לשמור על הצבע הייחודי שלי, ובו בזמן ליהנות מהצבעים שהחברות שלי מביאות איתן.
בעיניי, זה אחד היסודות החשובים ביותר של חברות.
אבל חשוב לא פחות לדבר גם על הצד השני.
לא כל חברות היא חברות טובה.
יש חברויות שמחזקות אותנו, ויש כאלה שמקטינות אותנו.
יש חברויות שנותנות ביטחון, ויש כאלה שגורמות לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובות והיכולת לזהות את ההבדל היא מיומנות חשובה לא פחות מהיכולת ליצור חברויות חדשות.
גם ההחלטה להיפרד מחברות שלא עושה לי טוב היא לא החלטה פשוטה.
לפעמים היא מלווה בפחד, בעצב או בתחושת בדידות.
אבל לא פעם, דווקא אחריה מגיעה תחושת הקלה, ומתחיל להיווצר מקום לקשרים חדשים, בריאים ומיטיבים יותר.
כאימהות, אנחנו לא יכולות לבחור עבור הבנות שלנו את החברות שלהן.
אבל אנחנו כן יכולות לעזור להן לעצור ולשאול שאלות.
איך אני מרגישה ליד החברה הזאת?
האם אני יכולה להיות אני לידה?
האם היא מאפשרת לי לצמוח או גורמת לי להקטין את עצמי?
לפעמים, דווקא השאלות האלה הן המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולות לתת להן כי בסופו של דבר, חברות טובה היא לא זו שדורשת ממני להיות כמו כולן, חברות טובה היא זו שמאפשרת לי להיות בדיוק מי שאני.