"זה היום הכי גרוע בחיים שלי" היא אמרה לי "אוףףףףףף" המשיכה והוציאה הרבה מאוד אוויר מהריאות (מי ידע שיש שם כל כך הרבה). אחותי עולה לי על העצבים, כנראה שבת מצווה כבר לא תהיה לי, די נמאס לי ….
מוכר לכם הורים למתבגרים? אז בואו נבין מה עובר עליהם ומה אנחנו יכולים לעשות עם זה.
"היום הכי גרוע בחיים שלי" זו הגדרה הניתנת למצב מנטלי שמועצם על ידי גורם חיצוני כלשהו. במקרה הזה האחות הגדולה, הקורונה שביטלה את בת המצווה ועוד.
בכנות אציין שגם אנחנו ההורים חווים "ימים גרועים בחיינו" – הפקק שנתקענו בו, הפרזנטציה שלא הלכה לנו, הדו"ח שלא סיימנו להכין… אך ההבדל (שאמור להיות) בנינו לבין ילדינו המתבגרים הוא שהמתבגרים נמצאים יותר בקצוות – בשחור ובלבן. הכתרת יום כ"גרוע ביותר" נעשית ביתר קלות וההשלכה על האישיות, תכונות האופי והיכולות קלה על ההדק: "כנראה זה מגיע לי", "ברור שדווקא לי זה יקרה" ו"גם ככה אני לא מצליחה שום דבר אז מה זה כבר משנה?" וכאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה וזה הזמן לשלוף את הכלים הפרקטיים לחיים:
א. "היום הכי גרוע בחיים שלי" הוא יום שלא לוקחים בו החלטות. על שום דבר, בשום נושא. ביום כזה אנחנו לא רואים את התמונה השלמה של חיינו המורכבת מצבעים שונים אלא רק את החלק השחור שבה ולכן זה ממש לא הזמן לקחת החלטות מסוג כלשהו.
ב. ב"יום הכי גרוע בחיים שלי" אל תאמין לעצמך. האמירות שאנחנו אומרים לעצמנו: "ברור שדווקא לי זה יקרה" ו"גם ככה אני לא מצליחה שום דבר אז מה זה כבר משנה?" משליכות על האמונה בעצמנו, היכולות ותכונות האופי ולכן זה הזמן לא להאמין לעצמך.
ג. ב"יום הכי גרוע בחיים שלי" זה הזמן לשים לב לקטנות, לדברים שכן הצלחתי באותו היום, שבכל זאת עשו לי נחמד, שהצליחו להזיז שריר קטנטן בפנים לטובת חיוך שהתגנב ועל זה לשים את הפוקוס.
זכרו – אנחנו מורכבים מפלטה שלמה של צבעים. בגיל ההתבגרות הצבעים בקצה הפלטה הם חזקים יותר, דומיננטיים יותר, משפיעים יותר. הם שם. צריך רק לדעת לתפעל אותם כמו שצריך. בהצלחה.