שנת 2020. ידע אינו שייך רק לקבוצה מסוימת: מבוגרת, חכמה או יודעת כל אלא הידע הוא שיתופי, נגיש וזמין לכל. הילדים של היום נולדו לעולם בו ידוע להם שהכל ידוע וכל מה שצריך לעשות הוא לכתוב בגוגל או בעצם עדיף ביוטיוב וזהו. הם כבר יודעים הכל ומדברים על הכל. אז זהו…. שמסתבר שלא. בעצם הידע קיים ונגיש אך זה לא אומר שהילדים יודעים, מבינים, ומקבלים את המסרים הנכונים.

סדנת הפתיחה של "שתינו" עוסקת בין השאר בשינויים הפיסיים המאפיינים את גיל ההתבגרות: צמיחת השיער במקומות חדשים, הציצי שמתחיל לגדול והוסת… כן גם בוסת עסקינן. לרוב, התגובה הראשונית של האימהות היא "נו… מה את כבר יכולה לחדש להן? הן יודעות הכל. הן רואות הכל ברשת" ואז… אז מתגלה מציאות אחרת.
למרות שאנו חיות בעידן פתוח עדיין יש נושאים המוגדרים כטאבו ואני שואלת את עצמי מדוע? מדוע קבלת וסת – תהליך חיובי, טוב וחשוב, חלק בלתי נפרד מחיינו כבוגרות, עדיין לא מדובר בפתיחות, נושא בושה, השתקה וסגירות?

כאשר אני שואלת בנות מדוע אנו מקבלות וסת התשובה הפופולרית ביותר היא שהוסת מנקה את הגוף אך אם נחשוב על זה רגע אין בנו שום דבר מלוכלך. הוסת מתקשרת לבנות כדבר שצריך להסתיר, לא לדבר אודותיו, להתבייש בו. השיח הוא שיח של שתיקה או הסתרה המשאיר את השאלות הרבות והחשובות כסימני שאלה אשר יוצרות מהדבר האמיתי עניין דמוני, מפחיד ומאיים.

בתחילת השיחה הבנות מפנות את המבט לרצפה. לא מסתכלות אחת על השנייה, לא עליי ולא על אמא אך מהר מאוד העיניים הסקרניות והצמאות למידע מתרוממות ועוד יותר מהר מתחילות להישאל השאלות החשובות המעסיקות את הבנות כגון מה יקרה אם אני אקבל וסת כשאהיה בבית הספר או בטיול השנתי בצופים? מה להגיד למורה? מה לעשות ברגע הזה?

ידע הוא כח השאלה איך מעבירים ומנגישים אותו. בצורה הדרגתית, נכונה, רלוונטית ובגובה העיניים הבנות מבינות, יודעות ומקבלות תשובות וכלים המפרקים בושה והסתרה ומאפשרים הפנמה, הבנה והתמודדות נכונה. אין במה להתבייש, אין מה להסתיר, אין דבר מלוכלך שצריך לנקות אלא יש תהליך בריא וחשוב שהוא חלק מרוב שנותינו כנערות ונשים.