למילים יש כח. סמנטיקה היא עניין חשוב. היא מעבירה מסר, מייצרת מציאות, בונה מחשבה ותפיסה ולכן חשוב לעצור רגע ולשאול מה קרה לצמד המילים בת מצווה שהתחלף לבת מצווש או למה בר מצווה לא התחלף לבר מצווש? 
בת מצווה ובר מצווה הם טקסי מעבר מילדות לבגרות אשר לוקחים חלק בטקסי מעבר של התבגרות כפי שבאים לידי ביטוי בתרבויות שונות בעולם. המתבגר חווה טקס הבנוי משלושה שלבים: שלב ההתנתקות מהקבוצה שאליה הוא השתייך, שלב המעבר ושלב ההשתייכות לקבוצה החדשה.

תרבויות שונות בעולם מציינות את המעבר מילדות לבגרות בגילאים שונים ובאופנים שונים: מבחני אומץ, שינוי מראה חיצוני, קיום מצוות ועוד. כאשר המתבגר עבר את הטקס הוא למעשה שינה את הגדרת השייכות שלו מקבוצת הילדים לקבוצת המתבגרים, מעבר בעל משמעויות רבות ושונות בחברה שבה הוא חי. חלות עליו חובות, הוא זכאי לזכויות וההגדרה העצמית והחברתית שלו משתנה.

לכל טקס יש את החשיבות, המשמעות וההשלכות המאפיינות אותו. כל טקס מכיל ערכים, מטרות וסמלים ייחודיים המוגדרים על ידי התרבות בה נערך הטקס. אך מה קורה לתפיסת הטקס ולשמו של הטקס כאשר התרבות משתנה? אנו חיים בעולם קפיטליסטי, חומרי, הישגי, המאופיין באינדיבידואליזם והגשמה עצמית. עולם מוחצן ומצולם הנמצא על קדמת הבמה אחרת הוא חסר משמעות וערך.
עולם בו היופי הוא חיצוני, האמת נקבעת מראש והתבניות רק מחכות שנכנס לתוכן ומהר. אך מי מרכיב את החברה הקפיטליסטית הזאת? אינדיבידואלים החיים בחברה ולעיתים בקהילה, בעלי ערכים שונים, תפיסות עולם ונתינה. אינדיבידואלים עם אג'נדה, עשייה, עומק ומשמעות היוצקים תוכן ערכי ומחנך.

כאשר התרבות משתנה עשויים הטקסים בה לעבור שינויים ברמת התוכן, המהות וההגדרה. בר מצווה – טקס עתיק יומין, מוגדר, יציב וברור עבר שינויים מינוריים יחסית ושמו נשאר יציב ואיתן ועימו המשמעות, הדרך והמהות. לעומת זאת, טקס הבת המצווה, טקס חדש יחסית המוגדר באופנים שונים, עבר שינוי משמעותי בשנים האחרונות הבא לידי ביטוי בין השאר בשמו של הטקס – לא עוד בת מצווה אם כי בת מצווש.

השינוי הסמנטי משתלב כמו כפפה ליד עם הערכים של החברה הקפיטליסטית ומצביע לכאורה על חומריות ונראות אך לא בהכרח. עדיין, לצד החגיגות, השמחות והצילומים, שהם בעלי ערך, משמעות וחשיבות, בוחרות אימהות ובנות לציין את שנת המצווה באופנים נוספים היוצקים תוכן וחוויה משותפת לשנה משמעותית זו. לפנות זמן אחת לשנייה, לגלות, לחוות, להקשיב ולהיות. פשוט להיות. בלי טלפונים, עבודה, שיעורים, אחים והסעות – לחוות רגעים של שתינו העוסקים בשאלות ובסוגיות הרבות המאפיינות את שנת המצווה.