חלק א' – "אבל זה מה שאני רוצה! זה הבת מצווה שלי!"
גיל 12 הוא נקודת ציון משמעותית עבור בנות המצווה. גיל המציין את המעבר מילדות לבגרות המלווה בטקס מעבר, כפי שמקובל בתרבויות שונות בעולם.
אני מניחה שעל שני המשפטים הנ"ל יש תמימות דעים אך אם ניקח את צמד המילים "טקס מעבר" ונפרוט אותן מהלכה למעשה שם אנו עשויים למצוא שונות גדולה. אפילו גדולה מאוד. השונות באה לידי ביטוי בין תרבויות שונות, אוכלוסיות שונות, גיל, תפיסות חיים, השקפות עולם ועוד ולא בכדי ציון בת המצווה באה לידי ביטוי באופנים שונים. כמו כן, השונות יוצרת מתחים, כעסים, חוסר שיתוף פעולה ולעיתים מוציאה את כל הצדדים למאבק ומטרת בת המצווה, הדרך והתוצאה נשכחים. למעשה, בת מצווה היא הזדמנות, ורגע לפני שיוצאים לדרך כמה נקודות חשובות למחשבה.
בואו נתחיל בתרגיל חשוב ומעניין: הורים, בת המצווה וכל הנוגעים בדבר – כל אחד מכם לוקח כלי כתיבה ונייר וכותב עליו את שתי השאלות הבאות:
1. מהי משמעות בת המצווה עבורי ?
2. כיצד אני רוצה לחגוג את בת המצווה שלי?
כל אחד מכם עונה על שתי השאלות הללו. המבוגרים ביחס לחוגגת כמובן והבת ביחס לעצמה. כאשר כל אחד מכם יסיים לענות לעצמו ועם עצמו על שתי השאלות הללו שתפו אחד את השני במה שכתבתם ושימו לב לדמיון או לשונות בהגדרות, בתפיסה, במטרה ובמימושם.
בין אם לא קיימת שונות מהותית (עם יד על הלב ועם קילומטראג' של ניסיון – מדובר בסיטואציה נדירה והשונות לרוב תבוא לידי ביטוי תוך כדי תהליך) ובין אם קיימת שונות (לא מפתיע בכלל) זה הזמן להכיר בקיומה (הרי היא כתובה מולכם עט על גבי נייר) ולהתחיל לעשות איתה עבודה. הכלל הראשונה הוא לתת לשונות מקום – אל תשכחו שאתם אנשים שונים, בגילאים שונים, עם תפיסות עולם ואופי שונה ולא תמיד החכמה שבדיעבד שלנו ההורים היא רלוונטית. כאשר אני פוגשת בת, שחולמת כבר שנים על מסיבת בת מצווה שתגשים את חלומה להיות מלכה ליום אחד, ואמא מופנמת שלא מבינה את הצורך ורצון הילדה בבת מצווש (כלשונה) חובה לתת לשונות מקום ולהבין ולזכור שמדובר בשני אנשים שונים בעלי צרכים שונים. הכלל השני הוא לכבד את השונות – אל תבטלו או תזלזלו בחלומה של הילדה. הקשיבו, הבינו ותנו כבוד גם אם אתם סמוכים ובטוחים שחלומותיה (כולם או חלקם) לא יתגשמו מטעמים שונים אשר ידונו בהמשך. הכלל השלישי מציע לשנן את המשפט "זה שלה ולא שלי" – בעולם של היום כנראה שהילדה יודעת מה היא רוצה. לרוב, היא מגיעה עם תסריט, המורכב מחוויות עבר וחוויות הווה (בין השאר באינסטגרם) המאפשר לה להגדיר את בצורה שלמה או חלקית את בת המצווה המיטבית עבורה. זכרו שאתן ציינתן את בת המצווה שלכן בעולם תרבותי, ערכי, תקשורתי אחר ולכן אל תכפו את החוויות, השאיפות והתיקונים של חייכן על אירוע בת המצווה של בתכן. הכלל הרביעי עוסק בעושר רעיוני – חשיפה לנקודות מבט נוספות, גישות אחרות, היכרות עם חוויות של אחרים ועוד מעלים בנו עושר רעיוני, פותחים בפנינו צוהר לנקודות שלא חשבנו עליהם, מגוונים את האפשרויות העומדות בפנינו בכלל ובעולם של קורונה בפרט ולמעשה מארגנים עבורנו בופה של אפשרויות. אל תהססו להשמיע את קולכן, להציע, לשתף ולחשוב ביחד במטרה להתכוונן למקום המדויק בשנת המצווה. ועוד נקודה חשובה לסיום החלק הראשון של פוסט זה – הדרך שבה הדברים נעשים או נאמרים היא לא פחות חשובה מהמילים עצמן. דברו על הדברים שכל הצדדים רגועים ופנויים לדבר, הימנעו משיחה כאשר אחד הצדדים לחוץ, עסוק או עצבני. אפשר לפתוח את הנושא במהלך נסיעה נעימה רק של שתיכן ברכב, אפשר בארוחת שישי אם מעוניינים שכולם ייקחו חלק ואפשר לצאת להליכה משותפת ותוך כדי לשוחח. מצאו את הזמן המיטבי לשוחח על הנושא וזכרו – לא יוצאים למלחמה, לא נאבקים ולא מדובר בתחרות על מי צודק/ת יותר אלא על טקס מעבר מהנה, חיובי ומשמעותי המציין את המעבר מילדות לבגרות.